יוזמה אזרחית

בבוקר של ה-7.10, ניצן שכטר התכוננה לקום יחד עם בעלה קובי ובנם ארד, ולהתכונן לארח חברים לשבת. ניצן גרה בחדרה ועל מאורעות השבת השחורה התוודעה רק כשפתחה את הטלפון וראתה שקבוצת הווטסאפ המשפחתית הפכה ליומן מלחמה. במשך השעות הארוכות בני משפחתה תושבי הדרום שהיו מסוגרים בממד, כתבו על מחבלים בחצר ביתם, ועוד תכתובות אימה שלא תשכח לעולם. בתוך הדרמה הגדולה, בעלה התנדב לעבור לשרת באוגדה 162 כוטרינר (תומך לחימה). היא הרגישה כיצד החרדה מציפה אותה ולא מאפשרת לה לתפקד. "הייתי חייבת לעשות משהו בעצמי, שתהיה לי סיבה לקום בבוקר שאוכל להמשיך לחיות. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו ולתרום כדי שאוכל לחזור לנשום, חשבתי במה אני יכולה לתת ערך, מה היכולות שלי."
עבור ניצן ההתמודדות עם המרחק מבעלה כאיש קבע הייתה מוכרת, אבל אז נכנסו פתאום למשוואה נשים נוספות שנותרו מאחור עם עול הבית, המשפחה והדאגה הבלתי פוסקת, ובנקודה הזו החליטה ניצן לעשות מעשה. "בגלל שאני נשואה לאיש קבע אני מכירה את המורכבות שנלווית לעובדה שהם לא חוזרים הביתה, ושהכל עלייך. זה מתסכל וקשה ואף אחד לא יכול להבין את זה עד שלא יחווה זאת בעצמו. בהתחלה פתחתי קבוצת וואטסאפ לנשות המילואימניקים בחדרה והסביבה. הקבוצה התמקדה בעזרה לוגיסטית בסיוען של נשים מדהימות. פתחנו משחקיות, ניסינו לייצר איזושהי שגרה, ולסייע למי שצריך. הבנתי מהר מאוד שמה שהנשים מחפשות זה שיראו אותן, שיבינו את ההתמודדות שלהן, את החרדה שלהן אם בן-הזוג יחזור ואיך הוא יחזור. בור עצום של תחושות שמעליהן התחושה הזו שאין לך זכות להתלונן כי הוא בעזה וההקרבה המרכזית היא שלו. בנקודה הזאת חשבתי שזה לא יכול להיתחם רק בחדרה, כל נשות המילואימניקים והקבע במדינה צריכות מקום". כך פתחה ניצן קהילת פייסבוק בשם 'נשות המילואימניקים והקבע - נשים, אחיות, אמהות וחברות של המגויסים', קבוצה שמונה היום למעלה מ10,000 נשים ומפעילה יותר מארבעים קבוצות וואטסאפ בחלוקה לפי מקומות, נושאים ומענים. בקבוצה הנשים מעלות כל דבר שעולה על דעתן וחלק ממשתתפות הקבוצה הן נשות מקצוע, מטפלות, עורכות דין, רואות חשבון ויועצות זוגיות. הן שם אחת עבור השנייה, בנתינה מרגשת וללא גבולות. "עם פתיחת הקבוצה הצטרפה אליי הדר שחר המדהימה שגם היא נשואה לאיש קבע והיא עזרה לי לתכלל ולהרים את הכל, להגיע ליוזמות וגופים שיתחברו לנשים שזקוקות לעזרות מסוגים שונים. יש לנו קשר ישיר לצבא. המטרה שעומדת לנגד עינינו תמיד היא שאף אישה לא תהיה או תרגיש לבד, אם זה לעזור לה בבירוקרטיות, לחבר אותה לאנשי טיפול, לפעמים אפילו רק צריך לומר לה שהיא צודקת ולהזדהות איתה.״
מעבר לעשייה הפרקטית המדהימה, הקהילתיות והחוזק שמייצרת הקבוצה, הדר וניצן מביאות את הנושא למודעות, אחרי שנים ארוכות מידי שהיה בצל. התמיכה שלהן ושל המשפחות בבית, מייצרת לא פעם כוח של צבא שלם. "יותר מהכל הפרויקט הזה היה להציל את עצמי ממה שאני עברתי. הכוחות שאני מקבלת הם מהקהילה, אם אני מצליחה לעזור למישהי. אני מרגישה שזה באמת משנה, זה לא סתם. זה משהו שנוגע באנשים וכשאת מצליחה לגרום לאנשים לנשום אז זה נותן גם לך אוויר”.